This morning when I was walking my beloved dog Skye, she found something particularly interesting to sniff.
It was a morning when the gardeners pruned the trees. Skye found a fresh cut of branches that used to be tall and this morning were lying on the pavement.
She smelled them like you smell stardust, like mountain air. After all, she knows the familiar smells of tree trunks and the urine of the neighboring dogs very well. But not every day the opportunity to smell the high branches falls in her lap.
That's how we people are, like dogs. We love the smell of those taller than us who have fallen from their greatness. Presidents, actors and actresses, celebrities and world rich people who suddenly stopped being lucky and they landed on the ground next to us.
For a moment we bask in the light of the peaks. Feel how we too touch the sky, then we come down and come back to smell the urine at the foot of the trunks, in the comment column.
ובעברית שפת המקור
הבוקר כשטיילתי עם כלבתי האהובה סקאי, היא מצאה משהו מעניין במיוחד לרחרח.
זה היה בוקר שבו הגננים גזמו את העצים. סקאי מצאה גזם טרי של ענפים שפעם היו גבוהים והבוקר היו מוטלים על המדרכה.
היא הריחה אותם כמו שמריחים אבק כוכבים, כמו אויר פסגות. הרי את הריחות המוכרים של גזעי העצים והשתן של הכלבים השכנים היא מכירה היטב. אבל לא כל יום נופלת בחיקה ההזדמנות להריח את הענפים הגבוהים.
כאלה אנחנו האנשים, כמו כלבים. אנחנו אוהבים את הריח של גבוהים מאיתנו שנפלו מגדולתם. נשיאים, שחקנים ושחקניות, מפורסמים ועשירי עולם שפתאום הפסיק להתמזל מזלם והם נחתו לקרקע לידנו.
אנחנו לרגע מתבשמים מאויר הפסגות. מרגישים איך גם אנחנו נוגעים בשמים, ואז אנחנו יורדים וחוזרים להריח את השתן למרגלות הגזעים, בטור התגובות.
